מה קורה כשאנחנו מחפשים כיוון ולא בהכרח מוצאים? איך אפשר כן למצוא?

​

רבים מהאנשים שמרגישים תקיעות סובלים מתחושת ערך נמוכה והרבה פעמים מבקרים את עצמם דיי בחריפות. לפעמים, הדבר הזה מזיק ואין לו תועלת, שכן אנחנו מחויבים להיות עם חמלה עצמית כלפי עצמנו ולהבין שתקופות מבלבלות הן חלק מהתפתחות החיים שלנו והן לא בהכרח דבר שלילי. מחקרים מראים שתקופות כאלו דווקא יכולות לתרום לנו להמשך ובסופו של דבר לעזור לנו לפתוח אפשרויות חדשות. לאחר שאנחנו מבינים שביקורת עצמית לא תעזור ושעדיף לנו להכיל את הקושי הנובע מתחושת התקיעות, נוכל לעבור למעשים ולקדם את החיפוש אחר הכיוון הנכון לנו.

 

איך עושים את זה?

 

אחת הטכניקות היא לדמיין את עצמנו במקום שהוא אידיאלי מבחינתנו בעתיד, ממש לייצר תמונה מנטאלית של החלום שלי בעוד X זמן. הוא לא חייב להיות קונקרטי אלא תמונה שתהווה עבורנו מקור למוטיבציה. כשנעשה זאת נוכל לייצר יותר בהירות מה שברוב המקרים יגביר את המוטיבציה לעשות פעולות כמו: חקירה של תחומים שמעניינים אותנו, התנסות בתחומים חדשים, שיתוף אחרים וכו'.

 

דבר נוסף שאפשר לעשות הוא לחשוב על אנשים שעושים דברים שמרגשים אותנו. לראות אם מה שהם עושים או משהו דומה לזה יכול להצית אצלנו אש שלא הכרנו ולפתוח בפנינו כיוונים חדשים.

שיטה נוספת היא להבין אם התקיעות שלנו נובעת מתחושה של חוסר ביטחון, פחד או מחשבות יתר לגבי איך אחרים יתפסו אותי בעולם. אבל זה כבר משהו אחר. זה מראה שתחושת התקיעות לא נובעת מחוסר תשוקה, רעיון או עניין לתחום מסוים, אלא שישנם גורמים פנימיים ופסיכולוגיים שמעכבים אותנו מלהתקדם. לכן, להיות מודעים לזה זה הדבר הראשון כאשר הבא אחריו זה להבין איך ניתן לפתור את זה.

 

ישנן הרבה שיטות שבהן אפשר להוציא את עצמנו מתחושת תקיעות. נסו להרהר פנימה עוד, לחמול ולבחון לעומק מה מקור התחושה. יש עוד הרבה כלים שיכולים לעזור לנו לצאת מתקיעות לדרך חדשה. רק צריך לחקור אותם.

 

 

האם יש לך מטרות ארוכות טווח?

​

אחת הסיבות שמקשות על אנשים להצביע על מטרות ארוכות טווח נובעת מהחשש שמא הם יתחרטו בסוף ויבינו שבחרו לא נכון. או מהפחד שההשקעה שלהם לא תבוא לידי ביטוי בסוף. לדוגמא חברת סטארטאפ. תחשבו איזו מחשבה מבעיתה זו לפתוח חברה כזאת. כמה השקעה כרוכה בזה כשהסיכויים להצליח כל כך נמוכים. אותו דבר על לימודי תואר, התלמדות ארוכה במקום עבודה, חוזים, זוגיות, החלטות פיננסיות ועוד.

 

למרות זאת, ההבדל העיקרי בין אנשים שכן מסמנים מטרה לטווח ארוך לאלו שלא, היא שהראשונים מתנהלים ביום יום כאשר הם מוכווני מטרה. כלומר הם מגייסים את רוב המשאבים שלהם לשם. הם משקיעים באופן ממוקד יותר, הם מדברים את המטרה שלהם בקול רם, אחרים יודעים, יכולים לעזור, זה יכול לפתוח הזדמנויות, קשרים ועוד...אנשים ללא מטרה ארוכת טווח לא ממש מחזיקים את התמונה העתידית שלהם ברמה המנטאלית, מה שיכול לייצר תחושה של חוסר בהירות וקבלת החלטות לאורך זמן שלא לוקחת בחשבון את השיקולים מתוך הקשר. כלומר מתוך המסגרת של המטרה. אין פה שחור לבן כמובן, אנחנו מדברים על קצת יותר לפה וטיפה פחות לשם. אבל עדיין, מחקרים מעולם קבלת ההחלטות והפסיכולוגיה החיובית מראים את החוויה הרגשית של אנשים שהמטרה שלהם לא מספיק בהירה, ואותם אנשים לא פעם מדווחים על חוסר שביעות רצון בחיים, על תחושת מסוגלות ורווחה נפשית נמוכה.

 

מה שאפשר להסיק מכל זה, זה שאולי כן עדיף לנו להצביע על המטרה שלנו, גם אם היא לטווח מאוד ארוך. זה קשה, זה מצריך מאיתנו לוותר על דברים אחרים ואצל חלק מאיתנו זה ממש יכול לגרום לסוג של אובדן. כי אנחנו נאלצים באותו זמן נתון לוותר על חלק מהחלומות שלנו. אבל מה שנרוויח מזה זה את התוצר של השקעה ממוקדת ורלוונטית יותר לאורך זמן, כזאת שלא הייתה קורית אם לא הייתה לנו מטרה ברורה.

אחד הדברים שאני הכי אוהב בתחום קבלת ההחלטות זה את העובדה שכמעט כל החלטה שקיבלת היום יכולה להשתנות מחר. לכן, אם זה מרגיע חלק מכם, אפשר להצביע על מטרה ארוכת טווח, גם אם יש לזה מחירים ועדיין להנות מהאפשרות להתחרט. עזבו שגם לחרטה יש מחיר אבל הרעיון הוא להוריד מכם קצת תחושת אחריות. להנות מהפריווילגיה שיש לנו כל בוקר רק מלשאול "האם זאת עדיין המטרה שלי"? תחשבו כמה קל זה להתנהל עם הידיעה שאנחנו מחזיקים בראש את האפשרות התמידית הזאת למפלט.

 

אחת החוויות הפסיכולוגיות הכי חזקות שנרוויח ממטרות ברורות היא תחושת גבוהה יותר של משמעות.

לגבי השאלות איך אנחנו מוצאים את המטרה? ואיך מבררים אם היא באמת מתאימה לנו? זה כבר משהו אחר, שגם עליה נדבר...

 

 

חיבור פנימי

​

מתי שאלתם את עצמכם עד כמה אתם מחוברים לעצמכם? עולם הפסיכולוגיה החיובית מראה שחיבור פנימי הוא קריטי לאושר שלנו. אנחנו מסופקים וחדים יותר כשנהיה יותר מחוברים לעצמנו. אם נחוש חיבור עצמי גבוה זה אומר שאנחנו מתנהלים באותנטיות בעולם, אנחנו פועלים על פי הערכים שלנו וקשובים לעצמנו. הדבר הזה סופר משמעותי במהלך היום יום ומאפשר לנו להרגיש שייכות תמידית במה שאנחנו עושים, גם אם זה דבר חדש. הרבה פעמים החיבור העצמי שלנו דווקא מאפשר לנו להשתנות ולחוות חוויות חדשות, רק מעצם הביטחון שיש לנו עם עצמנו. וזה כבר די ברור כמה חוויות חדשות חיוניות להתפתחות האישית שלנו.

אז תשאלו את עצמכם עד כמה אתם מחוברים לעצמכם, ברמה הרגשית, המחשבתית וההתנהגותית. אם תענו שיש מה לשפר זה מעולה, זה גם מסמל את החיבור שלכם לעצמכם. מה שחשוב הוא שיש הרבה דרכים לשפר חיבור פנימי. זה דבר דינמי שניתן לשדרוג.

 

 

איי וודאות ואושר

​

אחד הדברים שאנחנו הכי פחות אוהבים זה לחיות בעמימות. זה מקשה עלינו וגורם לנו לחוש אי שליטה. אבל מה לעשות, החיים כמו החיים מלאים באי וודאות. למרות זאת, ככל שנקבל את העובדה שהשליטה שלנו בחיים מוגבלת נרוויח, והרבה. יכולת הקבלה הזאת יכולה להוריד מאיתנו קצת תחושת אחריות ולאפשר לנו לחיות טוב יותר לצד ספקות.

מחקרים בפסיכולוגיה חיובית מראים לנו עד כמה אנשים מרוויחים כשהם מצליחים לחיות בשלום עם חוסר וודאות. הם מבזבזים פחות אנרגיה ומשאבים על חיפוש אחרי שליטה, יודעים לשחרר דפוסים מקובעים ופתוחים יותר לחוויות.

בקיצור, תעצרו רגע לשאול איך אתם חיים עם חוסר וודאות. עד כמה היא משפיעה עליכם ומה אפשר לעשות מכאן.

 

 

מורכבות

​

אחד הנושאים המעניינים בפסיכולוגיה זה כל הנושא על מורכבות פנימית. לפעמים נראה לנו שפשטות היא מתכון לחיים מוצלחים אבל זה לא תמיד נכון. אנחנו רואים ממחקרים שאנשים שיש להם מחשבה מורכבת יותר חסינים יותר בחיים. מה לעשות, כדרך טבע אנחנו חייבים להתמודד עם קונפליקטים פנימיים. לא פעם אנחנו מחזיקים ב"כוחות מנוגדים", בין אם זה דעות שמאל וימין, הבנה שאנחנו טובים במשהו אחד אבל פחות במשהו אחר. ככל שנדע להכיל את המורכבות הזאת ניחשב לאנשים שיש להם יכולת דיאלקטית טובה. מחשבה דיאלקטית על פי עולם המחקר קשורה ליותר רווחה נפשית בחיים, אבל לא רק, היא מגינה עלינו מפני קשיים ואתגרים בחיים. הפרספקטיבה של אנשים בחושבים באופן דיאלקטי רחבה יותר ולכן הסיכוי שיפגעו מאירועים קשים במהלך החיים יורדת.

כמובן שיש למחשבה דיאלקטית מחירים ולא מעט קונפליקטים פנימיים אבל נראה שבאופן כללי הרווח עולה על המחיר. לכן, אל תפחדו ממורכבות ומהעובדה שהיכולות שלכם נעות על רצף שבין מצוין לגרוע.

 

 

"לחנך" את הסביבה ברגעי קושי

​

מה לעשות, לא תמיד הכל סבבה, לפעמים נחווה קושי או תקופות מאתגרת. ואחד המקורות החזקים ביותר שיש לנו על פי רוב עולם המחקר החברתי הוא הסביבה החברתית שלנו ואיכות התמיכה שלה. תמיכה חברתית נחשבת לאחד מהכוחות הפסיכולוגים הכי קריטיים שלנו. לכן, הרבה פעמים הקושי שלנו יכול להשתנות רק מעצם השיתוף שלנו עם האחר, ופה ספציפית אני לא מדבר רק על שיתוף הקושי, אלא על היכולת שלכם להבין ולהגיד לסביבה שלכם איך תרצו אותם באותה תקופה. תכלס איך להתנהל אתכם. חלקנו ירצה קצת חופש, חלקנו יותר קרבה. אבל בלי קשר להעדפה שלכם, תתווכו את הרצונות שלכם ותעצבו את הסביבה הקרובה כך שתשרת אתכם בצורה הטובה ביותר ברגעים מאתגרים. זה אולי נשמע פשוט אבל רגע, אנחנו מדברים פה פסיכולוגיה.

לפידבק שאנחנו מקבלים מהסביבה יש משמעות, ובמיוחד במצבים מאתגרים שאנחנו מגדירים כ"דיסטרסורים". במצבים כאלה לשיתוף שלנו ולפידבק של האחר יש חשיבות רצינית. איכות השיח עם האחרים בסוף תשפיע על איך שנספר את החוויה שעברנו לעצמנו ואיך היא תיצרב לנו ברמה קוגניטיבית. דרך השיתוף אנחנו מעבדים את החוויות שאנחנו עוברים ולפידבקים יש משמעות בכל הסיפור הזה, לכן, תגידו בקול רם איך תרצו את האחר בתקופה מאתגרת, "חנכו" את הסביבה כך שהנרטיב שלכם יבנה באופן מיטבי.

​

לנהל משבר אישי

​

יש הרבה דרכים שעולם הפסיכולוגיה מציע בכדי לווסת רגשות בזמני סטרס ומצוקה, אבל לפעמים זה לא מספיק, זה יכול להקל עלינו נקודתית אבל לא להסיר את החוויה הכללית של "כאילו יש מעלינו ענן אפור". בין אם מדובר בפרידה מזוגיות, או הרגשה של היעדר מימוש עצמי, סטרס כללי או קושי כלכלי,
בתקופות קשות קל מאוד להזין את עצמנו ברגשות שליליים, מיטב הפוקוס שלנו הולך לקושי ומירמור וקשה לנו "לצאת מעצמנו" ולהסתכל על התמונה הגדולה. 
אחת האפשרויות לתפוס את התקופה הקשה באופן שונה הולכת ככה: תדמו את המצב שלכם כמו קונקשן. מצד אחד אתם בשדה תעופה, יש מזגן, חלק מהחנויות אפילו פתוחות ומצד שני יש לנו איזו אי וודאות. אולי הטיסה תתעכב, אין אפשרות לצאת מהשדה תעופה, הוא גם לא מרגש במיוחד כי עברתם כבר בכל החנויות. אבל מה שבטוח בקונקשן הוא שיש יעד סופי. וככה בדיוק אנחנו יכולים להסתכל על תקופה קשה בחיים. היא יכולה להיות מאתגרת, מעייפת, אין באמת איפה לשים את הראש והיא מלאה בעמימות. אבל היא זמנית ובסוף נצעד ליעד. אם התחלנו לדבר במונחים של עננים, אפשר לחשוב על העובדה שלא משנה באיזה תקופה נטוס וכמה שחורים יהיו העננים מעלינו, יש שלב מסוים של בהירות למעלה ברקיע. אותו רעיון כמו לתפוס את התקופה הקשה כקונשן.
בין אם קל להתחבר לרעיון הזה או לא, הנקודה היא שבתקופות קשות ניתן להשתמש במגוון כלים שיעזרו לנו לשנות את התפיסה הנוכחית שתיטיב איתנו ותאפשר לנו לנשום, להיות חיוביים יותר ואפילו לראות את הטוב שבאתגר שנחווה.